פרח כסליו הזהב.../מגזין 'פנימה' :(ושני מתכונים)

לרגע חשבתי שאני חוגגת החודש 10 שנות רוקחות טבעית,

אבל במחשבה שניה- אני חוגגת 32 שנות לימודי רוקחות טבעית.

השיעור הראשון שלי היה כנראה כשסבתא ביקשה שאביא לה שן שום שתוכל להכניס לתה שלה כשהחלה להצטנן.

שיעור נוסף היה כששאלתי את אמא למה בכל תבשיל מוסיפים קינמון? 

העציצים היו חומרי הגלם  הראשונים, החורשה, צמחי בר וגינות הזמינו אותי תמיד לסטאז' ועבודה מעשית.

בעיקר השתדלתי להתרחק מ"מומחים" ולחפש אחרי המצרך הנדיר שנקרא- חוכמת חיים. הרים שלמים מצאתי בבית של סבא וסבתא, ועוד כמה חלקים בטיולים במקומות שעדין יושבים ומקשיבים לזקנים. העולם המערבי מבלבל מרחיק ויוצר מסכים כבדים בניינו לבין החיים- הוא מלמד אותנו שתשובות רק מומחים יכולים לתת.

מרגישה לא טוב? רוצי לרופא-הרי הוא המומחה... הילד מתנהג קצת מוזר- קחי אותו לאיבחון-הם יודעים! קושי עם הבעל? חפשי מומחה  לייעוץ זוגי.

 מומחים, יועצים, מטפלים ומאמנים מבטיחים לנו המון תשובות. לפעמים אפילו טובות, אבל המחיר הגבוה הוא ששכחנו שאולי, רק אולי- גם לאמא יכול להיות רעיון טוב. ואולי דווקא לשכנה יש עצה שימושית ויעילה.

חוכמת חיים הפכה למושג ישן ולא שימושי, וד"ר גוגל הוא המתחרה העיקרי.

הרוקחות הטבעית החזירה לי את הצורך בזקנים, את העניין בדורות של מתכונים. את

הרצון לטעום ולהרגיש את הגוון המיוחד שיש לכל עדה, את הסקרנות לשמוע כל סבתא אמא וילדה- מה המתכונים שהתגלגלו אליך? מה עשו אצלכם בכפר כשאישה ילדה? ומה מרחו כשלילד הייתה פריחה?

בחלומי אני רואה את כולנו מכירות כל עשב שגדל לידנו, קונות תבלינים שלמים-ויודעות להריח ולטעום צבעים ומרקמים,

אני חולמת את הבת שלי מכירה ונעזרת בנשים חכמות בכל צרה בעיה או שאלה,

 סומכת על טוב הלב והנסיון, צועדת בוטחת ושקטה ומרגישה את השבילים שפילסו אלה שהיו כאן לפניה, אלה שכבר הרו וילדו, חלו ונרפאו, גידלו ילדים וראו קצת יותר דברים.   

בלימודי הרוקחות הרשמיים שלי העבירה המורה קופסאות עם אבקות לבנות כשעל כל אחת רשום שם החומר-"גרניום לימוני" "מנטה"  "דונג דבורים" ,זה מדע?! תהיתי ביני לביני, זה אמונה תפלה- אני אמורה להאמין שיש קשר בין הגרניום החי והירוק עם הריח והמרקם האופייני לבין האבקה הלבנה המתה הזו??! 

וכך נפרדו דרכינו, והמשכתי ללמוד צמחים וחומרים חיים מאנשים חיים.

  בדרך אני לומדת להשאר תלמידה תמיד-

אין סוף לממלכת הצמחים, אין סוף לחוכמת הטבע, אין סוף לשיכלולי הגוף- והמתכונים היעילים והשימושיים ביותר הם המתכונים הפשוטים ביותר- לשלוף כורכום מהמדף כשהילד נחתך עמוק. לשאת בתיק  ערכת שמני-מרפא שמפתיעה  ברגעים הנכונים. לקטוף מהגינה זוטא לבנה לדלקת עיניים של הקטנה- הכל כבר כאן, "בפי ובלבבי לעשותו".

סבא שלמה המלך לוחש לי סודות עתיקים, וחז"לינו מספרים,

שלסבא שלמה המלך היתה גינה בחצר הארמון- והוא ירד אליה יום יום, ובכל פעם שהעתיק עץ למקום אחר או שתל צמח סמוך לשביל חדש- צמח אותו הצמח לאורך העולם כולו. הגינה שלו היתה לב העולם .

 מפה מניאטורית לבוטניקה העולמית!

אם שלמה שתל עצי תמר בצד מזרח בגינה- התמלא כל צד מזרח בעולם בעצי תמר. למה? כי סבא שלמה ידע את הסוד של כסליו- כיס.לב. הוא ידע שככל שיצלול עמוק וקטן יותר- כך האדוות יגיעו רחוק יותר.ככל שיכיר את סודות הגינה שלו-כך יצמח העולם.

 בכסליו התחלתי לרקוח לראשונה, נכנסתי לממלכות חדשות-עתיקות,בתוך הכיס, בתוך הלב:

 לחכמת נשים שעברה ועוברת מדורי דורות. לידע שאינו נחלת המומחים-אלא פשטות של חכמת חיים.וגיליתי שאף פעם לא מחכה לאף אחת מאיתנו איזה פרח אקזוטי מרפא כל יכול בהרי ההימלאיה. פרח לב הזהב האמיתי נמצא החודש מתחת לאפינו- כמו כל המתכונים הטובים- בכיס. בלב.  

אסתר לחמן/הרבליסטית ורוקחת טבעית בעלת "ערוגות-טיפוח אורגני" קורסי רוקחות קרובים בתל אביב ירושלים והצפון: www.habosem.com  

מתכונים:

. צנצנת פלסטר כורכום: כורכום הוא שורש צהוב בעל איכויות ריפוי חיטוי ואיחוי רקמות,

הוא חזק יותר מהדבקה או תפירה במרפאה! ואפילו לא משאיר צלקת גדולה...(כן, ניסינו:)

מה עושים? קונים שורש כורכום טרי (שנה הבאה נלמד גם איך מגדלים בעציץ בבית) או קונים כורכום-אבל רובם המוחלט של התבלינים

היום מדולל בקורנפלור והם לא יעילים- אז אנא וודאו שזה תבלין טהור.

- מעבירים לצנצנת יפה וכותבים עליה- פלסטר חרום-כדי שלא תשתמשו לבישול!

- בכל פעם שמישהו בבית נשרט, נחתך, עד חתכים עמוקים- פשוט דוחפים את האצבע לצנצנת,

או מפזרים בנדידות על המקום הפגוע. לא שוטפים את הכורכום- מניחים לו להתייבש על המקום לחטא, לנקות ולאחות את העור. חשוב: אם הפצע מלוכלך יש לנקות אותו לפני ששמים כורכום כדי שהעור לא יסגר על הליכלוך.

2. חליטת זוטא לבנה לדלקות עיניים:

אומנם הקמומיל תפס מקום של כבוד כחליטת מרפא אך האמת היא שזה בגלל שהידע הגיע מאירופה!

ובארץ שלנו- למי שיש זוטא לבנה- אין צורך באנגלי המנומס-הקמומיל. אז בכל מצבי הדלקת מומלץ לקחת חופן עלי זוטא לבנה- להכין מיצוי מרוכז (תה חזק וכהה). לקרר מעט ובעזרת צמר גפן נקי להניח רטיות על העיניים המודלקות- ישנה הקלה מיידית ומאחר והזוטא היא אנטידלקתית גם הנפיחות והדלקת נעלמים. (כן, ניסינו...)

מתכונים נוספים עם תמונות תוכלו למצוא בפייסבוק שלנו "ערוגות הבושם"

דממה דקה/מגזין אדרבה

                                                                                                               

פעם מזמן כשהייתי רק של אבא ואמא-

לפני שהייתי של ילדים, ולפני שהייתי של איש, גרתי בקיבוץ- עם הרים גבוהים ועצים ירוקים ורוחות שורקות, ושבילים צרים- כאלה שרק אופניים וילדים  יחפים יכולים ללכת בהם בנחת.

ובלילה שאז היה מתחיל כבר בשבע בערב הייתי פותחת את החלון  מול המיטה, כדי שאחרי שאמא תסיים לנגן לנו בגיטרה- ארדם עם הצרצרים.

 צרצרים זה חיה קטנה שלא שומעים אותה כל היום, רק בלילה.

כשכולם שקטים והחלון פתוח, ואמא הולכת לשטוף את הכלים של ארוחת ערב- רק אז הם פתאום מתחילים לצרצר, וכל צרצר בן מנסה לצרצר הכי חזק שהוא יכול, כדי שהכלה הצרצרית שלו תמצא אותו בין עשרות צרצרים בנים אחרים. אבל זה לא מצליח להם. זה לא מצליח להם כי ה' הופך את כל הצירצורים שלהם למנגינה אחת יפה. לשיר ערש.

ה' מערבב את הרוח של ההרים עם היללות של החתולים עם הבכי של התינוקות ועם המים ששוטפים את הכלים עכשיו- את הכל הוא מערבב עם הצירצורים של הצרצרים ויוצאת לו מנגינה שתמיד תמיד מרדימה אותנו, כולנו. ארבעה אחים בחדר פיצפון. בחושך סמיך ואמיתי, בחושך שמרשה לחלומות לבוא בנחת ולצלול לתוכנו אחד אחרי השני- 

עד שהאקליפטוס הגדול בחלון רועד ומשקשק מקור ומעיר את כולנו לעוד בוקר.

אני מרימה את הגיטרה ומתחילה לכוון אותה לשלושה וחצי שירים הקבועים שלנו לפני השינה,

הקטנה מבקשת להדליק מזגן רק לכמה דקות, היא רצה להביא את השלט ומביאה לי גם טונר דיגיטלי לכוון את הגיטרה, ציפצוף של שלט, ציפצוף של טונר דיגיטלי- וכבר אחרי כמה אקורדים נשמע הצרצר המצוי-"בזזזז" "בזזזזז"....הפלפון המצוי- זה שמצרצר בוקר וערב בכל יום תמיד,

ואפילו כשהוא על "שקט" הבית רוטט. מכונת הכביסה מחליטה גם כן לגהק בדיוק כמה ציפצופים רבי משמעות,

בחדר השני אבא מסיים שיחה קולנית משהו עם מישהו מעולם אחר- עבודה, עניינים חשובים ושברי מילים מתערבבים בהרמוניית הציפצופים הצורמניים,

כדי לכבות את הצילצול אני פותחת לרגע את הפלפון המצוי- שמאיר באור כחול זרחני וקר את חדר השינה. הגמדים מזנקים לראות מי התקשר-סבא? סבתא? קיבלת הודעה? אני מסתכלת עליהם במבט המום- אלוהים. הם לא שמעו באמת אף פעם- שקט. ויותר מזה-כמה אני מתגעגעת לשקט. לא שקט של מוזיאון, גם לא שקט של ספרייה- אפילו לא לשקט  של "אחרי שהקטנים נרדמים"- הרי גם בשקט הזה הפלאפונים יצרצרו, מסך המחשב יאיר באור קר, ואיזשהו מכשיר כבר ימצא סיבה לכחכח בקול מתכתי וצורמני.

זיהום שמיעתי שלא נגמר- הקטנטנה שלי מזנקת מהמיטה כשהיא שומעת את אחד הטלפונים מצלצל- ומשקפת לי באיזו דריכות תמידית האוזניים של כולנו נמצאות. תופעת הלוואי לזיהום השמיעתי היא שבסבך הציפצופים- אין לנו רגע לצלול לשקט- רגע לבהות בחלל הפנוי ולהקשיב למה שאולי מישהו מנסה ללחוש לי.

אני רוצה לנקות את האוזניים שלי,  לשמוע רק רחשי-חיים אמיתיים, שמחוברים לרגע הנוכחי. בלי התראות על הודעות חדשות בלי זימזומי תזכורת שיש עולם, בלי שירים חסידיים כשמישהו מתקשר. בדיוק כמו שניקינו את חוש הטעם ממזון מעובד צורמני שמכהה כל טעם אמיתי. יש צלילי חיים- ויש זיופי- חיים. אני מכבה את הפלפון המצוי, ומשליכה אותו בסלון, לא לפני שאני מוודאת שינחת ברכות ובטיחות על הספה.

 "רוצים לשמוע שיר יפה"?, אנחנו פותחים חלון גדול- זה שנמצא מול בית הכנסת ומתחת לאקליפטוס הזקן שמרשרש מרוב קור- אחרי רגע של חושך סמיך זה מתחיל כאילו תמיד חיכה לתורו- שיר ערש חדש: תנשמת שורקת ממש מעלינו, מישהו צועד בשביל הצמוד לבית, תינוק מתעורר אצל השכנה

ולרגע קטן אפילו צרצר בן מקווה עדיין שהכלה הצרצרית שלו תצליח לשמוע אותו

ומצטרף לשיר של יום רביעי- שלא היה ולא יהיה עוד לעולם.

וארבעה גמדים בחדר פיצפון נרדמים סופסוף- עד שסבא אקליפטוס יעיר אותם מחר ליום חדש, לשמוע מה ילחש להם ה'  היום ,באוזניים קצת יותר צלולות, קצת יותר פנויות...

אסתר לחמן

 www.habosem.com